המילים שאתם קוראים עכשיו אינן רק פיקסלים על המסך, הן חלק ממערכת מתוחכמת מאין כמותה, שלצד האפשרות שהיא מעניקה לנו לנסח מחשבות, לשתף רעיונות, לתכנן, לשכנע, לשקר, לדמיין עתידים, היא עלולה לתכנת מחדש את דרך החשיבה שלכם, אולי אפילו בניגוד לרצונכם.
השפה האנושית מסוגלת לטשטש את הגבול בין אמת לבדיה, לעוות את תפיסת המציאות, וללכוד אותנו בתוך מבנים לשוניים שמכתיבים את הדרך שבה אנחנו חושבים—מבלי שנהיה מודעים לכך. אנחנו חיים בתוכה והיא בתוכנו, שזורים בלולאה בלתי ניתנת להתרה.
אדם נולד לתוך שפה ומאמץ באופן בלתי מודע את הקטגוריות שהיא מכתיבה לו: סימנים, חוקים והגדרות. עם הזמן, השימוש בשפה הופך הרגל, ומערכת ההפעלה המורכבת נעשית שקופה. כמו הנשימה, שלא מחייבת אותנו להרהר בפעולת השאיפה-נשיפה, כך גם השפה, לכאורה רפלקסיבית, מאפשרת לנו להשתמש בה בלי להיות מודעים לפעולתה. אבל כאן טמונה סכנה: חוסר מודעות לפעולת השפה, חושף אותה למניפולציות, עיוותים והטיות מכוונות.