פרק 6: האבולוציה של העבדות

“To be truly radical is to make hope possible, rather than despair convincing.”— Raymond Williams, Resources of Hope (1989)

מה אם כל מה שסיפרו לנו על חירות, קִדמה ושחרור — הוא לא אלא סיפור כיסוי, פרק נוסף בתהליך ארוך של שעתוק שליטה, עטוף במילים יפות?מה אם אנחנו לא חיים בעולם שלאחר העבדות — אלא בעידן שבו העבדות איבדה את השרשראות, אבל לא את המבנה?

לאורך המאמר בחנו כיצד הקפיטליזם, שנדמה כסימן לתקופה מודרנית ונאורה, מהווה בפועל המשכיות מחוכמת של פיאודליזם ועבדות. הוא לא ביטל את הניצול — הוא שיכלל אותו. הוא לא הפריד בין האדם למנגנוני השליטה — אלא הפך את האדם למנגנון עצמו.

מה באמת קרה?

• הגוף כבר לא נכבל – התודעה נקשרת.

• השוט הוחלף בבונוס, והכפייה הומרה ב"בחירה" – אך האדם עדיין משועבד.

• הכוח כבר לא נוכח – אבל הוא בכל מקום.

• האדם "חופשי" – אבל רק לבחור באילו תנאים לשרת את המכונה.

הקפיטליזם לא כופה על האדם לעבוד — הוא משכנע אותו לרצות לעבוד, בכל מחיר. הוא לא מעניש על אי-ציות — הוא מוחק את האפשרות של אי-ציות, פשוט כי אין יותר נקודת מבט שמחוץ למערכת. השליטה חכמה יותר, חלקה יותר, כמעט בלתי מורגשת. היא עטופה בפרסומות. היא חודרת דרך שיחות חולין על "מימוש עצמי", על "פרודוקטיביות", על "לייצר ערך". וכולנו שוחים בתוכה כמו דגים שאינם מודעים למים.

האם יש מוצא?

המטרה של המאמר הזה איננה לקרוא למהפכה מיידית — אלא לפקוח עיניים. לשאול מחדש את מה שנחשב ל"טבעי". לחשוף את הרגעים שבהם אנחנו מתפקדים כעבדים, בלי להבין. כפי שכותבת סילביה פדריצ'י, בהתבוננות חדה על שורשיו של הקפיטליזם:

“Rebellion begins where we refuse to reproduce the logic of our own oppression.”— Caliban and the Witch (2004)

המרד האמיתי מתחיל בתודעה. לא בכך שנסרב לעבוד, אלא בכך שנבין מדוע אנחנו רוצים כל כך "להצליח". לא בכך שנברח מהשוק, אלא בכך שנשאל: למה הפכנו הכול לסחיר? ולא בכך שנשליך את השרשראות — אלא בכך שנבין שהן כבר אינן ממתכת, אלא מרעיונות, שפה, ודימויים.

זהו אינו מאמר על העבר, אלא על הווה שמחופש לעתיד. על שליטה שנראית כמו שחרור, ועל בני אדם שמסכימים בשמחה להיאחז במערכת ששוחקת את זמנם, גופם, רגשותיהם ותשוקותיהם — כי הם פשוט לא יודעים שיש חלופות. אולי הגיע הזמן לא לשאול איך להצליח בתוך המערכת, אלא לשאול – איך לפרק אותה ולהשאר שלמים.