השפה היא מרחב מוסרי של אחריות, מחויבות ותגובה. היא לא נועדה לשקף את המציאות החיצונית אלא לאפשר קיום משותף בתוך עולם שיש בו אדם אחר. המילה אינה סימן ניטרלי אלא פעולה מוסרית: היא מופיעה תמיד בתוך הקשר, בין נמען לדובר, בתוך זמן נתון, ומכוננת את האפשרות ליחסים. היסוד הקונסטיטוטיבי של השפה איננו ייצוג, אלא נוכחות. היא נועדה לאפשר תשובה, לא לקבוע עובדה. כל מבע, ולו הפשוט ביותר, מתרחש בתוך מערכת של הקשבה הדדית, של הכרה הדדית, של עמידה משותפת בפני תביעה אתית כלשהי - גלויה או סמויה.

כשאדם אומר אני, הוא מפעיל מנגנון מורכב: חוויה גופנית ורגשית, מילים שמשקפות ומארגנות, ושיחה פנימית שממקמת את האדם בזמן. המנגנון הזה הוא מעין ספירלה מתפתחת. החוויה מספקת חומר גלם, השפה יוצרת תבניות ויחסים, הדיבור הפנימי בונה רפלקסיה ונרטיב. הסיבוב הבא בספירלה חוזר אל החוויה ומעלה את רזולוציית התפיסה. כך הזהות נעשית חדה ומתואמת יותר עם העולם ועם הזולת.

כאשר הזוהר מגדיר חכמה ככוח מה, הוא מתאר אופן קיום מסוים. אופן שבו האדם אינו מחפש כל הזמן תשובה שתסגור את הפער, אלא מפתח יכולת לשאת את הפער מבלי להתפרק. החכמה פועלת כיציבות פנימית, לא כפתרון חיצוני.

ליד החנות עם השלט הכתום “תיקון פלאפונים במקום” אני עוצר פעמיים ביום. פעם אחת בבוקר, פעם אחת בצהריים. צילום ב־09:12. צילום ב־12:40. לפעמים אני משווה בין התמונות, מחפש שינוי. אבל אין. ממול, במכולת. תלוי שלט שכתוב עליו “טרי כל יום”. אני לא יודע מה לעשות עם כזאת הבטחה. “כל יום”. זה נשמע לי כמו “נחזור מחר” ואז לא לחזור. בסוף החלטתי לכתוב את זה במחברת “טרי כל יום”, אבל לא שמתי כוכב.

הפיזיקה יודעת לתאר תנועה, כוחות וחוקים, אך היא נוטה לדלג על השאלה המוקדמת מכולן: כיצד מופיע בכלל מבנה שניתן למדידה. חוק אינו פועל בריק; הוא מניח מערכת שכבר חולקה ליחידות, גבולות והבחנות. לפני הכוח פועל הגבול, ולפני הדינמיקה מתרחשת הבחנה. שבירת סימטריה איננה תקלה בסדר הטבעי, אלא הרגע שבו רצף חדל להיות אחיד והופך למבנה יציב. ברגע זה נוצר מידע, לא כקידוד ולא כתיאור, אלא כהבדל המסוגל להתמיד. להבין את הפיזיקה דרך ההבחנה פירושו להבין שהסדר אינו תוצר של חוק, אלא תנאי מוקדם להופעתו.

בודליר נהג לשבת בפינת החדר ולהתבונן בריכוז קפוא על נקודה שמעבר לקיר. היו לו מבטים שגרמו לך לפקפק בחוקי הפרספקטיבה. הנוכחות שלו הרגישה כמו טעות תחבירית. הגברת רוזה אמרה שככה זה עם חתולים ששומעים את אלוהים ״הם לא עושים עם זה כלום. לא מייסדים דת, לא מקימים מקדשים, לא אוספים תרומות. הם פשוט מקשיבים לו.״ ״ומה הוא אומר להם?״ שאלתי בזהירות. ״אני מניחה שהוא בעיקר מתלונן על מצב הריהוט״.