כאשר הזוהר מגדיר חכמה ככוח מה, הוא מתאר אופן קיום מסוים. אופן שבו האדם אינו מחפש כל הזמן תשובה שתסגור את הפער, אלא מפתח יכולת לשאת את הפער מבלי להתפרק. החכמה פועלת כיציבות פנימית, לא כפתרון חיצוני.