הדיון המקובל במוצא השפה מתמקד בשאלות של תזמון, שלב אבולוציוני ומנגנון עצבי. נקודת מוצא זו מניחה שהשפה מהווה תופעה מבודדת, הדורשת איתור של רגע הופעה מסוים. מאמר זה מציע הסטה עקרונית של מוקד הדיון: השאלה המרכזית נוגעת לעיקרון הארגוני המאפשר הופעת מערכות משמעות בכלל. הבעיה היסודית איננה לשונית במובנה הצר. היא בעיה מבנית כללית: כיצד מתהווה סדר יציב מתוך מרחב רציף של אפשרויות. שפה, במסגרת זו, מגלמת פתרון קוגניטיבי לבעיה עמוקה של ארגון, ולא רק אמצעי להעברת מסרים.