כשאדם אומר אני, הוא מפעיל מנגנון מורכב: חוויה גופנית ורגשית, מילים שמשקפות ומארגנות, ושיחה פנימית שממקמת את האדם בזמן. המנגנון הזה הוא מעין ספירלה מתפתחת. החוויה מספקת חומר גלם, השפה יוצרת תבניות ויחסים, הדיבור הפנימי בונה רפלקסיה ונרטיב. הסיבוב הבא בספירלה חוזר אל החוויה ומעלה את רזולוציית התפיסה. כך הזהות נעשית חדה ומתואמת יותר עם העולם ועם הזולת.