משל היהודי והחכם

ויהי בערב, כשירד האור מן ההרים, בא אל החכם איש מן שעיר. מעילו נאה, ספריו רבים, ועיניו עייפות מן הידיעה.

אמר האיש:

רבי, יהודי אני, ומאמין אני. יש גן עדן ויש גיהנום. יש דין ויש דיין. נשמות חוזרות לעולם עד תיקונן. העברית היא לשון הקודש, ובה נברא העולם. ישראל הוא העם הנבחר, וכשיבוא משיח צדקנו ייגלה כבוד אלוהי ישראל, ויתתבטלו בפנינו כל העמים.

שמע החכם ושתק.

האיש שאל: למה תשתוק? וכי אין דבריי דברי אמונה?

אמר החכם: יש אמונה שהיא כנף, ויש אמונה שהיא קביים. יש אמונה שמעמידה אדם מול החיים ואומרת לו: בחר. דבר. עשה משפט. שא אחריות. ויש אמונה שמושיבה אותו בצד הדרך ואומרת לו: המתן. יום אחד יתגלה הסוד. יום אחד ייפרע החשבון. יום אחד יראו כולם את עליונותך.

אמר האיש: והרי כך קיבלנו. יש עולם הבא. יש שכר ועונש.

ענה החכם: עולם הבא נעשה לך גדול כל כך, עד שהעולם הזה קטן בעיניך. והתורה התחילה מן החיים. היא אמרה לך: עמוד על הארץ. תן שם. שמור את אחיך. אהב את הגר. בחר בחיים. המאמין בעדן וגיהנום דומה לאדם שסופר מעותיו בחשכה. ואני שואל: מה עשית היום באור?

אמר האיש: אבל הנשמה חוזרת בגלגולים עד תיקונה.

ענה החכם: יפה לך הסיבוב, מפני שהוא חוסך ממך את הדרך הישרה. כאשר אדם אומר: חיי הם חשבון קדום, הוא מתחיל להסביר את עצמו במקום לתבוע את עצמו. המקרא נתן לאדם שם, אב, אם, עם, אדמה. הוא אמר לו: אתה כאן. זה יומך. זו שעתך. זו מילתך. אל תשלח את אחריותך אל חיים אחרים.

אמר האיש:  והבחירה בישראל? וכי אין אנחנו עם סגולה?

ענה החכם: עם סגולה, כן. עם אדונים, לא. הכהן נבחר כדי לשרת. הנביא נבחר כדי להוכיח. ישראל נבחר כדי לשאת משקל, לא כדי לחלק לעצמו כתרים. אתה לקחת תפקיד והפכת אותו למעמד. לקחת עול והפכת אותו לגאווה. לקחת ברית והפכת אותה לתעודת ייחוס. זו דרכו של אדם נמוך: כל חובה גבוהה הוא מתרגם לזכות יתר.

אמר האיש, וקולו התקשה: אבל יבוא יום וכל העמים יכירו באלוהי ישראל.

ענה החכם: ואתה שומע בזה את חלום נקמתך. הנביא ראה עולם שבו החרב מתביישת בעצמה. אתה רואה עולם שבו כולם כורעים לפניך. הנביא דיבר על דעת, משפט, שלום, תיקון. אתה מדבר על הכנעת העמים. אמור לי, מי עשה אותך קטן כל כך, שאתה זקוק לעולם כורע כדי שתעמוד?

האיש שתק.

אמר החכם: יש אמונה של עבדים ויש אמונה של בני חורין.

אמונת העבד אומרת: פעם יראו מי אני. אמונת בן החורין אומרת: היום עלי להיות ראוי.

אמונת העבד מחכה להפיכת הסדר. אמונת בן החורין בונה סדר.

אמר האיש: אם כך, אתה מבטל את אמונת העם?

אמר החכם: אותו עם צריך לשוב מהאגדה אל הברית. מהסוד אל המעשה. מהגורל אל הבחירה. 

אמר האיש: ומהי התורה הגבוהה?

ענה החכם: תורה גבוהה אינה פוטרת את האדם מן העולם, היא מטילה עליו את מלוא כובדו.

היא אינה אומרת לו: נשמתך עתיקה ולכן אתה גדול. היא אומרת לו: פיך בורא ולכן היזהר בדיבורך.

היא אינה אומרת לו: נולדת לעם הנבחר ולכן אתה נעלה. היא אומרת לו: נולדת לתוך ברית ולכן אתה מחויב.

אמר האיש: ואם אדם צריך נחמה?

אמר החכם: תהי נחמתו בכך שניתנה לו עבודה. שנחמה בלי עבודה נעשית סם, ואילו נחמה עם עבודה נעשית דרך.

קם החכם ללכת.

אמר האיש: לאן אתה הולך?

ענה החכם: אל החיים. שם התורה מחכה.