אינדקס הדממה (לתחרות הסיפור הקצר)

בשנת 2061, כינס המרכז הלאומי להשהייה פרודוקטיבית את אנשי המקצוע המובילים בתחום השיח הבין־אנושי, כדי להשיק את הפרויקט השאפתני ביותר שלו עד כה: יצירת אינדקס מדוד של רגעי שתיקה משמעותיים.

מטרת האינדקס לא הייתה לתעד שתיקות במובן הקונבנציונלי. שתיקה כתוצאה מאֵבֶל, מבוכה, או סירוב נותרו מחוץ לתחום האיסוף. הרעיון היה לאסוף שתיקות שהפעילו שינוי ממשי במבנה היחסים. שתיקות שהובילו לפעולה, לסיום, לבחירה. הפרויקט נולד על רקע חוסר האמון ההולך וגובר במילים עצמן - לאחר עשורים שבהם עודפי מידע רוקנו את המבע ממשמעות, והקפדה יתרה על ניסוח גרמה לקהות רגשית. האמונה הממסדית החדשה הייתה: דווקא בהיעדר סימן, תיתכן פעולה אותנטית.

ד"ר אביתר לוסטיג, שעמד בראש הפרויקט, היה בעברו פסיכו־בלשן שהתמחה במבני התחמקות. למרות שעבודת הדוקטורט שלו - "תחביר ההיסוס: תנועת המבט כתגובה תחבירית לאי־כוונה" - נחשבה אקסצנטרית מדי, בעיני המועצה להשהייה אזרחית הוא היה מועמד טבעי.

מרכז הפרויקט שכן במקלט ישן שהוסב לחדרי תצפית. שלוש מצלמות בכל חדר, רמקולים שהופעלו רק בעת סיום שיחה. לא הוקלטו מילים, רק השהיות. כל זוג נבדקים נדרש לקיים אינטראקציה של 15 דקות. נאסר עליהם להשתמש במילים טקסיות, מילות חיזוק או סיום. רק לשהות. אם אחת מהשתיקות נרשמה על ידי שלושת הצופים כ"מעבירה משמעות ללא צורך בהבהרה"

היא סומנה באינדקס.

רוב המפגשים הסתיימו ללא רישום. מדי פעם נצפתה השתהות לא אופיינית: יד שלא הורמה, מבט שלא הורד, גוף שלא התרחק. לוסטיג דרש מן הצוות לא להתרגש. "גם הדממה מזייפת לפעמים", נהג לומר.

אחרי חצי שנה, החלו המאזנים להופיע. קובץ PDF יומי, בן עמוד אחד, כותרת: "אינדקס הדממה – דירוג אפקטיביות יומית". בעמוד היו רק שלושה נתונים: שעה, משך השהות, והערת צופה. לדוגמה:

• 17:41 / 4.8 שניות / "כנראה נפרדו."

• 12:02 / 6.3 שניות / "משהו עבר, לא ברור מה."

• 19:07 / 9.1 שניות / "הסתיימה תקווה."

המסמך עורר עניין מסוים בקרב חוגים תאורטיים. תנועת מחקר חדשה - "קוגניציה נגזרת השהייה" - ביקשה להשתמש בנתונים לקידום הבנה חדשה של פעולה. אך מחוץ לאקדמיה, לא רבים טרחו לקרוא. בינתיים, לוסטיג שקע. הוא חדל להתייצב לישיבות, התחיל להגיע בשעות לא קבועות, ולעיתים פשוט ישב בחדר הקונטרול בלי להפעיל את הציוד.

ביומנו האחרון כתב: "אם שתיקה היא תגובה - למה היא נראית כמו כלום?"

כעבור שבועיים, ננעל בחדר 3 עם אחת הנבדקות, ליאה ר'. המצלמות פעלו. נרשמה שתיקה בת 11.6 שניות, הארוכה בתולדות הפרויקט.

הקובץ שפורסם למחרת כלל רק שורה אחת:

• 11:12 / 11.6 שניות / קריסה