אני יובל דיין, חוקר וכותב העוסק בשפה ככוח מעצב תודעה, זהות ותרבות. עבודתי נולדה מתוך מסע חיים ארוך בתוך העולם הדתי, ולאחר מכן מתוך יציאה מודעת ממנו, מסע שאינו ניתוק אלא טרנספורמציה. חוויה זו מעמידה אותי בעמדה ייחודית: היכרות עמוקה עם שפה דתית מבפנים, לצד יכולת לבחון אותה מבחוץ, באופן ביקורתי, אחראי ומדויק.
במשך שנים פעלתי בזירה הציבורית והתרבותית, בעיקר בהקשרים של אמונה, משמעות ותהליכי שינוי זהות. הייתי שותף פעיל ליצירת נרטיבים, למסגור רעיונות ולבניית שפה שמניעה אנשים לפעולה. מתוך העשייה הזו התחדדה אצלי ההבנה עד כמה מילים אינן רק אמצעי תקשורת, אלא תשתית של מציאות פנימית וחברתית.
העיסוק המרכזי שלי כיום הוא חקר השפה כמנגנון פעולה. לא ככלי לתיאור העולם, אלא ככוח שמייצר אותו. אני עוסק בשאלות של משמעות, סמכות, חירות ואחריות דרך פילוסופיה של הלשון, מסורת יהודית, פסיכולוגיה של עומק וביקורת תרבותית עכשווית. נקודת המוצא שלי פשוטה אך תובענית: מי שאינו שולט בשפתו, נשלט באמצעותו.
%20(2).png)
בהרצאות ובסדנאות שאני מעביר, השפה אינה נושא עיוני בלבד. היא חומר עבודה. המשתתפים מוזמנים לפגוש את האופן שבו מילים פועלות עליהם, בונות זהות, מייצרות מחויבות, ולעיתים גם כולאות. העבודה אינה טיפולית במובנה הרך, ואינה אידאולוגית. מדובר בחקירה חיה, מדויקת ולעיתים לא נוחה, שמטרתה להשיב לאדם את הבעלות על מחשבתו ועל אופן ניסוח עולמו.
אני פונה לאנשים שעברו דרך. לעיתים דרך דת, לעיתים דרך אידאולוגיה, לעיתים דרך מערכות חינוך, טיפול או יצירה. אנשי חינוך, מטפלים, יוצרים, מנהיגים קהילתיים ואנשים חושבים המבקשים עומק, בהירות ואחריות אינטלקטואלית. אין כאן הבטחות גאולה, ואין כאן תשובות סגורות. יש עבודה עם שאלות, עם גבולות, ועם האפשרות לחשוב באופן עצמאי בתוך מציאות רוויה בשיח, סיסמאות ואלגוריתמים.
העיקרון המנחה את כל עבודתי הוא זה: השפה יכולה להיות מנגנון של שליטה, והיא יכולה להיות תשתית של חירות. ההבדל אינו מצוי במילים עצמן, אלא באופן שבו אנו לומדים להשתמש בהן.