חיפוש

מה הסיפור שלי?




אדם הוא יצור יחיד במינו. אין עוד יצור כזה בכל היקום הידוע. עיקר ייחודו בא לו בזכות הדיבור. היכולת המופלאה לקסום עולמות וירטואליים באמצעות אותיות מילים ומשפטים. עולמות שברוב המקרים יאפילו בעוצמתם על המציאות הקיימת. מושגים כמו חברות, כבוד, אהבה, משפחה, אלוהים. מושגים רפאיים, וירטואליים, לא טבעיים שהאדם יודע לברוא לרומם, להעניק להם ערך רגשי, אמוני, מיסטי. ורבות הדוגמאות בהן אדם מוכן להקריב את גופו הפיזי ולסיים את חייו, למען מושג וירטואלי זה או אחר.


חשוב לדעת שהדיבור הוא לא רק כלי תקשורת, הוא בעיקר כלי יצירה והכל תלוי בסיפור. כל השאר תוספות וקישוטים. אם הסיפור שאליו אנחנו מתעוררים בבוקר ושבתוכו אנחנו מתקיימים, חזק מרגש ומעורר השראה, אם הגיבור שואף להתקדם וחפץ חיים, אם על אף כל הקשיים חוט של תקווה משוך עליו, או אז כל מה שמתקיים לצידו, ישגשג ויתפתח.

אבל אם לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, יש עלילה חלשה ומלאה חורים, הדמויות כולן צלליות דהויות והדיאלוגים חסרי בהירות. אם הגיבור של הסיפור שלנו חלש נטול יוזמה ולא מצליח להאמין בעצמו ובסיפור, אז מה לנו כי נלין על אלוקים ואדם?

אם הסיפור לא עובד, הכל רדום וכלום לא מעניין. הזוגיות שיגרתית ודהויה, ההורות מייגעת ולא מתגמלת, השותפים כועסים, הלקוחות לא מרוצים ואפילו מזג האויר עושה דווקא, אני אומר שזה הכל מתחיל ונגמר ביכולת לספר את הסיפור באופן שיגדיל ולא יקטין, שיעלה ולא יוריד, שישגשג ולא ינבול.


כל מי שעסק בכתיבה יודע שמאד קשה לספר סיפור מוצלח. כזה שיעורר אחרים למעשה, שיעודד יצירה ומחשבה. קשה ליצור גיבורים אמיתיים, סוללי דרך, מעוררי הזדהות. מלבד כשרון, כתיבת סיפור מצריכה מאמץ מחשבתי רב בעיקר ביצירת העולם ההרמטי שבו מתקיים הסיפור. הכותב צריך לחוקק חוקי טבע בעולם שאותו הוא בורא, להנחיל ליושביו מוסר ותודעה עצמית. הכותב הוא האלוהים של עולמו וכדי שהעולם יעבוד, הכותב צריך להתמודד עם מורכבות נפלאה והסתברות אינסופית של מציאויות. בקיצור, ראוי להעריך מספר סיפורים הגון, זה בעצם מה שרציתי להגיד.


ונחזור אלינו, נדמיין 10 אזרחים הגונים שנאלצו לראות מריבה זוגית ברחוב. כל אחד מהעשרה ישוב לביתו ויספר סיפור אחר על אותה חוויה. כל סיפור שונה במשהו מחברו, וכל הסיפורים ״אמיתיים״ באותה מידה. הרי לא נוכל להניח שקיים בין העשרה ה״סיפור המושלם״, כזה שייתר את כל התשעה האחרים מאחר והוא האמת המוחלטת.


והרי ניתן להניח שבין עשרת הסיפורים יהיו כאלה שנעדיף לשמוע וכאלה שלא. יש כאלה שנעדיף את הדרך בה הם בוחרים לספר את הסיפור וכאלה שפחות, ולדעתי אין שום קשר להצמדות לעובדות או ראייה ניתוחית. אני חושב שאם כבר לספר אז חשוב שהסיפור יהיה רלוונטי לשומע. שיגדל אותו במשהו. שיוסיף לו ערך שלא היה בו עד כה. אם לא אז עדיף לשתוק ולהניח למעשה להתפוגג בזמן. הסיפור הוא לא אוסף עובדות מקריות שנתאספו לחבילה של הברות, משהו להעביר איתו את הזמן. הסיפור הוא הדרך בה אני חי. הדרך בה אני מספר לעצמי את עצמי. כמה חשוב שנתבונן בדרך שבה אנחנו מספרים את העולם שלנו לאחרים ובעיקר לעצמנו.

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול