"לא תראה את שור אחיך או את שיו נידחים והתעלמת מהם. השב תשיבם.. וכן תעשה לחמורו.. לא תוכל להתעלם.” כי תצא כב' ד'

השבת אבידה זה בחינת שבירת תאוות ממון. כך כותב רבי נתן. כי לוקח החפץ שמצא, ששוה ממון ויכול לקחו לעצמו, והוא מחזירו לבעליו, נמצא שהוא בחינת שבירת תאות ממון, בחינת צדקה. כי החפץ שמצא שווה כסף, ועל ידי שהוא מחפש את בעל האבידה ומחזיר לו אבידתו, על ידי זה הוא בעצם מוותר על הדבר שמצא, שיכול היה לקחתו לעצמו, ואם כן מצוות השבת אבידה היא בעצם ענף של מצוות הצדקה הפועלת בנפשו של האדם בעיקר על פגם תאוות הממון. נמצא שמצוות השבת אבידה הוא בחינת שבירת תאוות ממון על ידי צדקה וחסד ועל ידי זה נמשך השגחה שלימה. עכשיו קושר רבי נתן עוד קשר נפלא ונסתר מן העין. רבי נתן קושר בין השבת אבידה – להשגחה שלמה. כלומר, מצוות השבת אבידה ממשיכה על האדם השגחה שלמה ומסביר: וזה שכתוב במצוות השבת אבידה בלשון ראיה. כמו שכתוב: “לא תראה את שור אחיך או שיו נידחים והתעלמת מהם, השב תשיבם וכו' לא תוכל להתעלם.” לא תוכל להתעלם דייקא, שאסור להעלים עין מן האבידה שלא יפגום חס ושלום בעיניים העליונים בבחינת השגחתו השלימה. כי בדרך שאדם מודד-מודדין לו, וכפי שהאדם נוהג בעולם הזה, כך מתעוררת עליו המערכת האלוקית, וכשהוא פוגם חס ושלום בעיניים התחתונות, על ידי שרואה את אבידת חברו ולא משגיח בה, על ידי זה הוא מסלק את העיניים העליונות ממנו עצמו. וכן אומר המגיד ממזריטש תלמידו הגדול של הבעש"ט: "דע מה למעלה-ממך." שההשפעה העליונה פועלת ישירות על ידי מעשינו הארציים. כי כשמשים עין על האבידה ומשגיח עליה להגביה אותה ולהחזירה לבעליה, כמו כן ממשיך מלמעלה השגחה שלמה. וכשם שהוא השגיח על אבידת חברו, כך השם יתברך משגיח עליו. כי עיקר האבידה נמשך מפגם ההשגחה, על ידי שלא השגיח היטב על ממונו ולא שמרו כראוי, ועיקר הפגם הוא על ידי הסחת הדעת שהוא בחינת פגם ההשגחה השלימה. רבי נתן יורד כעת לשורש האבידה עצמה. מדוע אדם מאבד חפץ? רק משום שהסיח דעתו ממנו. דהיינו שאין מסתכל על הדבר היטב עד שיהיה נחזר ונצטייר בעיניו, רק שהוא מתחיל להסתכל בו, וקודם שמגיע הראות להדבר, הסיח דעתו ונתפזר הראות אל הצד לדברים אחרים ועל ידי זה נגנב ונאבד ממנו, שזה בחינת פגם ההשגחה השלמה. יש הבדל מהותי בין להסתכל ללראות. אפשר להסתכל בהסח הדעת ולא ממש לראות את הדבר, כלומר, העיניים נחות עליו, אבל הדעת המהורהרת משוטטת במקומות אחרים, אני רואה את הדבר, אבל לא משגיח בו. על מנת שהדבר שאני רואה יצטייר במחשבה, צריך כוח הראות לפגוע בדבר ולהשיבו אל הדעת, אבל אם הדעת מוסחת, אזי כוח הראות שנשלח מן העיניים מתפוגג בטרם ההכאה ומזה נמשכת אבידה. צריך לשתף בהסתכלות גם השגחה. וכשההשגחה חזקה, לא יאבד שום דבר כי האבידה נמשכת מהיסח הדעת. ועל כן, זה שמוצא האבידה ומשים עין עליה ואינו מתעלם ממנה ומחזירה לבעליה, הוא חוזר ומשלים ומתקן פגם ההשגחה השלמה ועל כן הוא חוזר וממשיך השגחה שלימה. וכשם שהשתמש בעיניו לראות את האבידה ולא רק להסתכל, ולהגביה אותה ולהשיבה לבעליה, שבזה משבר תאוות ממון ועושה חסד, על ידי זה מעורר את העיניים העליונות לראות אותו ולהשגיח בחסד ובאהבה על כל מאורעותיו.

הלילות הארוכים שבורי הלב הפכו את הבקרים שלי לנרגזים. הבקרים הנרגזים הפכו את לילותיי לשבורי לב וארוכים.

לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה.

כשאני לא רוצה למות מלאך מחייך מעודד בשמיים. מושך ומעלה מתוך הבור.
כף זכות על מלכות הקדושה. בכל זאת לא אבדה תקוותנו בת אלפיים.
חזק ואמץ בעבודתך חזק ואמץ ליבך.
כשאני רוצה לחיות משיח זז בכיסאו. מתכונן, אולי הפעם..
מטה אוזן לאיוושת כנפי השליחים. אולי הפעם.. אולי כל מה שהיה חסר הוא עוד רגע אחד של אמונה. עוד התגלות בגלות.
אולי במלוך השם כך על אחרוני האחרונים, יתנו לו לבוא.

"גם הפליג מאד בגודל מעלת התשובה.ואמר שאפילו כשנופלים מאד ח"ו, וכל אחד נפל למקום שנפל ר"ל, אף על פי כן אסור לייאש את עצמו, כי תשובה גבוה למעלה מן התורה, על כן אין שום יאוש בעולם, כי אם יזכה, יהיו נעשין מעוונותיו עניין אחר לגמרי. רק הכלל שמכל הנפילות והירידות שבעולם יכולים לחזור אליו יתברך בנקל כי לגדולתו אין חקר! והעיקר שהכל תלוי בו שלא יהיה מייאש עצמו מלזעוק אל ה' ולהתחנן ולהתפלל אליו יתברך תמיד."

שיחות הר"ן ג'